בלוג או ספת הפסיכולוג?! כך או כך זה מונולוג:

שליליות.

לאדם בראש שני קולות. אחד שלילי והשני חיובי.

אנשים חיוביים מוצאים איזושהי דרך להשתיק את השליליות ולהמתיק את המרה הזו שנקראת חיים .

מהמשפט הקודם משתמע שאני איש שלילי, לא בדיוק כך הדבר, אך איני מצליח להשתיק את אותן מחשבות.

אני לא מאותם אנשים ששותים אלכוהול והופכים שמחים, כשאני שותה אני הופך מלנכולי ועמוק.

לאנשים ששותים אלכוהול והופכים שמחים יש דווקא פחות סיכוי להתמכר אליו, האלכוהול רק ממחיש להם שהם יכולים לצחוק ולשמוח, דווקא המלנכולים בינינו יתמכרו לתחושה הזאת, התחושה הנעימה בגוף, השינוי הכימי הזה שאיננו טבעי להם.

אני כבר מזמן עברתי מאלכוהול לסמים

אני מסומם, מכור.

לא עושה כלום עם החיים, כין אין מה לעשות איתם. אפשר לנסות להבין איזו משמעות נשגבת ולהתאכזב מחדש שוב ושוב.

אפשר לרדוף ולרדוף אחרי סוטול מאוד מיוחד. אפשר לשקוע באשליה שהאושר יגיע, רק צריך לחכות או לעבוד מספיק קשה, להרוויח מספיק כסף.

אני גר אצל אמא שלי, מחכה להתמסטל, כל יום אני הולך.

עננה לבנה מקיפה אותנו, כולם מעודדים אחד את השני ובסוף כולם נופלים אל המזרון או תלויים על חבל.

אני הכי אוהב עם חברים , מסתבר שאני הכי אוהב עם כאלה שיש להם מסגרת.

מסוממים בשליטה אני קורא לזה.

כאלו שמצליחים לשמור על עבודה או לימודים תוך כדי הסמים, כשאני איתם אז החברה תופסת אותי כנורמלי ולא מגדירה אותי כ"מכור".

איזה אמרגן אחד אמר לי"תעשה משהו עם ההתמכרות שלך,תצלם את עצמך,התקשורת מתה על דברים כאלו, אתה תעשה כותרות, אולי אפילו תשיג חסויות ותוכל להסתמם בחינם, הם יממנו לך את הטיסות וישיגו לך את החומר הכי טוב.”

ואז תהיה כמו כולם, תגור בדירה משלך ותהיה בדיוק אותו מסומם שהיית.

בסופו של דבר האייטם יעבור, אתה תהיה מסומם בשליטה, תטפס לך עם מסוממים שפרשו מבית הספר.”