גנבה:

אני נוסע כל יום שני לחיפה.

קניתי כרטיסיה של 12 נסיעות במחיר של 10.

הכרטיסייה היא לתחנת חוף הכרמל,אני נוסע ללב המפרץ.

כשאני יורד מהרכבת והולך אל השער אני מראה את הכרטיס לכרטיסן וזה שולח אותי לקופה לקנות כרטיס מחוף הכרמל ללב המפרץ.

אני עושה את זה ושומר את הכרטיס איתי,בערב לאחר שסיימתי את האימון אני אץ רץ לרכבת כיוון שלא יכלתי להתאפק והייתי חייב לנסות שוב איזה מסלול.

אני מגיע ומשתמש בכרטיס שקניתי, מחוף הכרמל ללב המפרץ, אם עובר כרטיסן אני מראה לו את הכרטיס שנוקב בתחנת לב המפרץ וכרטיס חדש מהכרטיסיה, אם לקחתי את הרכבת האחרונה לתל אביב כשאני מגיע לתחנת "סבידור מרכז" השער של המזוודות פתוח ואפשר לעבור דרכו מבלי להחתים כרטיס בדרך החוצה.

אני חושב על קאנט ועל התורה שלו, אם כולם היו עושים את זה אז לרכבת לא היה מספיק כסף והיא הייתה פושטת רגל.

אני חושב גם על הריגוש הזה כשזה מצליח, אני חושב על פילוסופית הגנבים המוסרית, אם אתה גונב, אף אחד לא מפסיד מזה ואתה גם מרוויח מדוע זה לא מוסרי?.

לדוגמה לעלות על מונית ולברוח לנהג זה לא מוסרי כי אתה באמת פוגע בפרנסה שלו.

אבל לשדוד חנות תכשיטים עם ביטוח?

במגדל משה אביב,בקומה ה20 יש סוכנות נסיעות ,שם אני מזמין טיסות לחול.

ממול לסוכנות יש חנות יהלומים לעשירון העליון בלבד,היהלומים המשובחים ביותר מהבורסה ברמת גן מגיעים אל החנות.

המכירות בחנות מתבצעות על בסיס יומי, במעין מכירה פומבית, כל יום יש סחורה חדשה והיא נמכרת בו ביום למרבה במחיר, קהל הלקוחות מצומצם ביותר ובכל זאת אין יום בלי מכירה.

בכל יום ראשון מנקים את החלונות למגדל משה אביב, התחלתי לעבוד בעבודות גובה לפני חודש עם שם בדוי ותעודת זהות של חבר המאושפז בשלוותה, בפורים אגיע למגדל, אגלוש למטה עד לחנות היהלומים,התחפושת שלי תמצא חן בעייני המוכרת בחנות, גם היא בתחפושת אך לא רק בפורים, הכרנו במעלית לראשונה וסיפרתי לה על טיולים שלי מסביב לעולם, היא הביטה בי בעיניים צמאות לסיפורים וחוויות אחרות, רחוקות מהלקוחות הסנובים שהיא נאלצת לשרת יום ביומו.

היא תכניס אותי דרך החלון ותכין לי קפה, כרגיל בלי סוכר, פורים, יום קצר, היא תתכונן לסגירה, תספור את הכסף מהמכירה, אני אביט בה לה ישירות בעיניים ואגיד לה שהיום זה היום, הטיסה מחר. לאחר מכן, בתחנת המשטרה, יראו לה את הסרט ממצלמת האבטחה, אותי לוקח את הכסף וגולש למטה, אותה מחייגת למשטרה ומתייפחת בבכי כשהיא מודיעה לבוס שלה.

בערב אני כבר על המטוס לספרד, הודות לסוכנות הנסיעות, במגדל משה אביב, אני אגיע לסנטה ליינה וארכוש שם בית גדול, אני אשלח לה גלויה בדואר, היא לא קיבלה שום חלק בעסקה אבל שמחה על העניין ששבר לה את השגרה, היא שמחה קצת כשראתה את פניהם של הלקוחות העשירים שלה, מזועזעים מהשוד.

בגלויה מופיעה תמונה של מטפס על מסלול חדש שפתחתי שם, קוראים למסלול מיכל הוד.

אני אחתום למטה:

התינשאי לי?

רובין.

http://www.youtube.com/watch?v=hEy1rZSX8KY