תחרות:
שוב יש מזוודה בחדר.
הראש שלי
מתחלק לאלפי פיסות קטנות שמרחפות בחדר,
לפעמים אני תופס פיסה
ומכניס אותה למזוודה,
מתחת למכנס כדי שלא תעוף
שוב.
אני טס להתחרות.
אורז גם את
כל התירוצים איתי:
אני מישראל,
בלי נבחרת,
בלי תקציב,
בלי מסלולים קשים דיו
להתאמן עליהם,
בלי קיר הובלה אחד עם מזג
אוויר שליחתי (sending
time) , בלי רנרים ארוכים
להקליפ, בלי
קיר גבוה , עם
בלי ובלי.
אם אצליח אז
ההצלחה תכיל בתוכה את כל הדרך שעברתי,
כל האימונים הקשים שעשיתי,
הניסיון שצברתי,
ההתמדה שהתמדתי,
הנסיעות לכל קירות הטיפוס,
עשרות אלפי השקלים,
הריצות,
אימוני הסבולת,
אימוני הכוח,
הדאונים,
האימון יתר,
הפציעות,
טיפולי הפיזותרפיה,
הכשלונות הצורבים-
בעיקר בגב איפה שהעיניים
ננעצות.
אימון הביו
פידבק שעשיתי,
טיפול קוגניטיבי,
תפריט התזונה .
אם אכשל אז
תחרות לא אומרת עלייך שום דבר מלבד איך
תפקדת באותו יום על אותו מסלול.
?!
לא יכול להיות
שההצלחה מכילה בתוכה כל כך הרבה והכשלון
כל כך מעט.
לא יכול להיות שכל הפוסט הזה יסתכם בשורה אחת באתר של הifsc.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה