ילד אמיתי

נטע

רגליה נטועות בקרקע,

היא מטפסת במעלה הקיר ורגליה מחפשות את הקרקע היציבה.

אני עולה מעלה ומשוכנע שהרצפה מושכת אותי אליה,

אני משוכנע שהפיזיקה לצידי ורגלי כשני קפיצים, מקפצים ללא הרף, רק לא לפגוש את הרצפה.

כוח המשיכה, הפיזיקה והכימיה דווקא לצידה, הרצפה לא מושכת אותי,

היא, זאת שנטעה בליבי, מושכת אותי.

היא, נטעה קרקע יציבה בתוכי.

הרצפה משכה אותי, נהנתי מהנפילה , מהכאב.

ועכשיו היא, הנטע הזאת, מושכת בשמונה חוטים לבנים

ואני עולה, כמו עץ עם שורשים חזקים.

היא מושכת בחוטים ואני עץ

תאטרון בובות, אני כבר ילד אמיתי, כמו כל הילדים.

photo : Heiko wilham