בבועה

אני מוקף טיפשים חשבתי,

הסתכלתי סביב וראיתי שאני לגמרי לבד

בבואתי הטיפשה השתקפה מעיני האנשים.

אם הסבל כל כך עמוק,  החייבת להיות השמחה  רדודה?.

רק מלנכוליה עונה לשאלתי ואחד כבר ביקש את ידה אז לקחתי את בבואתי והלכנו להשתכשך ברדודים.

הנה הטיפש מאושר , הנה רשע וטוב לו , נשאתי את בבואתי לאשה ושחינו משם,  עוד צדיק שרע לו בעמוקים.

לפעמים אני כל כך מלא מעצמי שכל המוסיף גורע.

במקומות הומי אדם הקול הפנימי שלי כל כך חזק כמו נפילת העץ ביער (שאיש לא ראה או שמע.)

רק תגידי  עם הסוגריים או בלי,

רק תגידי אם העצב מבקר אומנותי גם אצלך, רק תגידי אם להתגרש

או התהיי לי לפילגש?.