המהפכן

מבחינה אידיאולגית הוא לא קונה אייפון בגלל הילדים שמתים במפעל, מבחינה מעשית הוא מקבל הודעות בוואטס אפ ומחייך כשכותבים לו:" קראתי את המהפכן, מדהים".

הוא לא אוכל בשר ומלטף בפינת הליטוף אלא אם הוא רעב ורוצה שילטפו אותו.

הוא ממחזר גם את הבקבוקים שלא מקבלים עליהם כסף אלא אם יש מקום בשקית זבל הרגילה.

הוא מטיף לכולם, צוחק על כולם ותמיד אומר " אם כולם.....אז היה פה....”.

הוא יודע שסגפנות היא המפתח, אבל לא מה הוא פותח.

הוא חושב שאם בני האדם מתעלמים מהסבל בעולם ומתרכזים בטובתם , הסבל ממשיך. הוא מאמין שיש אמת ברורה כשמש אך בני האדם מתעלמים ממנה , אחרת יסבלו ובכל זאת הוא לא מוכן לחיות בקטן, באשלית הנוחות, בשקר המנחם.

הוא מאמין בבודהיזם אבל לא יודע בדיוק מה זה אומר, הוא דוגל בפמיניזם ונגד קפיטלסטיות אבל בדרך חזרה מ H&M הוא קונה לחברה שלו פרחים.

אחר כך חוזר לסגפנות, הוא מאמין שהאמת נמצאת בסבל ושהאושר הוא רגעי ומעוור.

הוא חושב שגוגל משקר ובכל זאת בודק אם אקזיסטצנאיליסטיות כותבים עם עוד א' או עם ת' במקום.

הוא חיי ברווח הזה שבין השוליים למאיין סטרים, כמו הפרינג', אחד לא מתקיים בלי השני ובכל זאת, קצת צפוף שם.

הוא רוצה לשנות עולם שנוהג כמנהגו.

המהפכן כותב אמת שכולם יודעים, המתים לא מתהפכים בקברם.

הוא רוצה שידברו עליו אבל ממש לא, אז הוא כותב בגוף שלישי.

הוא מוכן לשכב על הגדר, אבל רק בגוף שלישי.

הוא מאמין בעקרונות אבל נכנע לנוחות.

המהפכן מתחיל מהפכה, הוא שומע OASIS ומתחיל אותה מהמיטה שלו.

היא תהיה צודקת, רועשת, בועטת, אבל לא היום, יורד גשם בחוץ.

הוא יוצא למחאה נגד האויב, מתרטב ושוב הופך ברעיון הקומינזם או בתאוריה של קאנט.

הוא לא מתכוון לחול כשהוא אומר מקום יותר טוב.

כל כך הרבה נשק ופגישות בז'נבה וכולם יודעים.

כל כך הרבה שחיתות וכולם יודעים.

כל כך הרבה רעב וכולם יודעים.

היא אומרת לו תתחיל בקטן.

הוא יוצא למלחמה עם האוייב, טבע האדם.

המהפכן מפסיד, אנשים הולכים ברחובות, לא מפסיקים לנוע, זזים הלוך ושוב ורק ההומלסים מביטים על העולם מהצד קצת בוכים וקצת צוחקים.

השינוי מתחיל מהחינוך היא אומרת.

הוא משיב שאף אחד לא אומר לתלמידים שבעצם הם קובעים את החוקים בבית הספר.

שליהודים במחנות היה כוח רב מהקאפוס.

היא אומרת שמהפכנים כמותו מתו בשואה.

הוא חושב שהפחד מכאוס משתק את המורים, משתק את המדינה, משתק את העולם וחוץ מההומלסים ברחובות, כולם שותקים.

המהפכן רוצה להיות כמו הגיבורים שהכותרו ככאלה לאחר מותם, בעודו בחיים.

המהפכן מכין כרזה ויוצא לרחובות.

הוא חוזר הביתה והופך את כל הרהיטים, מחפש שם אמת אחרת, פחות כואבת.

הוא אורז מזוודה והכל הפוך.

הגרביים שלו הפוכות וגם החולצה.

הוא לוקח איתו כובע ומניח מולו ברחוב.

7 יורו ליום בממוצע במזג אוויר נאה.