face it

כתיבה בלוגרית.

אבטיח קר וגבינה בולגרית.

"החיים " סטייל קובייה הונגרית.

פייסבוק.

לא פעם קראתי לו ספר הפנים, אחר כך נכנסתי לבלוג של מר נפש וראיתי שהוא גם תרגם את זה כך בתרגום חופשי אך כלוא.

זה כלא שאי אפשר להשתחרר ממנו, יש לך 450 "חברים”, הם מעלים את התמונות השמחות שלהם מהרגעים השמחים שלהם עם המכשירים השמחים שלהם.

אתה גולל את הדף, מגלגל עיניים ומגגל את השם שלך, לראות אם משהו השתנה אצלך בחיים.

הפייסבוק יודע שחיפשת מלונות בצרפת, בין הרגעים השמחים של החברים שלך הוא מציע לך חופשה במלון בצרפת, שתוכל לצלם את עצמך בבריכה ולכתוב צרפת 2013 הועלה מהמכשיר החכם והשמח שלי.

אחר כך הוא מציע לך ג'י דייט, הוא גם שואל " על מה אתה חושב?" כשהוא שוכב לצידך במיטה עם האור הכחול שלו .

אתה חושב שכולם מתקדמים קדימה, הנה, הפייסבוק מראה לי, והוא יש עליו הפייסבוק הזה, הוא אפילו יודע שנשאר רק חדר אחד פנוי במלון בצרפת, לא נאמין לו?.

ההשוואה היא בלתי נמנעת, הם חיים את החיים ואתה צופה מהפייסבוק, מוסיף להם שנות מאסר עם לייקים.

אז אתה מחליט לא להיות כזה מסכן, בכל זאת שנה וחצי אצל גלית הפסיכולגית, לא תעלה איזה תמונה לפייסבוק? ככה לשמח אותה? להגיד לה הנה, תקנת אותי, עכשיו אני כמו כולם, יש לי רגע שמח ותמונה שמחה ומכשיר חכם.

להיות חבר של מישהו בפייסבוק זה לפעמים כמו להיות חבר של סלבריטאי, לא חבר, מכר, לא מכר, מעריץ.

כמו לקרוא עליו בעיתון, לשמוע אותו ברדיו, לדעת דברים על החיים שלו מבלי באמת להכיר אותו.

אולי בגלל זה אנחנו נמשכים לשם, אנחנו רוצים להיות כוכבים, שיהיו לנו עוקבים, צופים,מעריצים, כאלו שישבו בבית ויאמרו, “ יאוו, איזה רגע שמח היה לו, אין, אור הזה, כוכב".