לא קופים

לא קופים

לא,אנחנו לא קופים.

אנחנו בני אדם,מטפסים בנוקשות ובלוק אופים.(lock-off)

טרם נסיעתי לאינסברוק אוסטריה,לקחתי את בני דודי לספארי.

טיילנו ופגשנו חיות מסתובבת חופשי "הערס המצוי" - מסתובבים בלהקות,בידם שקית גרעינים לרוב שחורים(הגרעיניים שחורים כמובן), הנקבות מצטרפות עם תיקים גדולים ומכנסונים קטנים. הפרט הקולני ביותר נחשב לחזק ביותר,מחוץ ללהקה הערסים לא מתבלטים יתר על המידה ונראים כמעט כבני אדם.רובם צעקו בקול גדול על הנשים שלהם ופיצחו גרעינים,את הקליפות השליכו אל יצירי הפרא הכלואים בתוך הכלובים וחשבתי,לחלק מהישראלים יותר מתאים לחיות בכלוב ואילו לחיות מגיעה חירות.

כמובן אז עוד הייתי אופטימי לגבי המזג האירופי הקר( של האנשים והאוויר )והחום הישראלי עשה בי את שלו.

הגענו לפארק הקופים,והם שיחקו אצו ורצו תלויים על העצים,מתנדנדים בין ענף לענף בבטחון שכזה, ממש כמו ציפור על פני תהום קופצת,פורשת כנף ועפה,גם הם קופצים בין ענף אחד לבא אחריו מבלי לחשוב על הנפילה או על להחזיק חזק את העצים,פשוט נתלים וכמו מרחפים.

הבטתי בזרועותיהם וראיתי שאין להם שרירים גדולים והם תלויים על עצמותיהם.(הצטערתי שאין לי זנב,הייתי מוכן לסבול את כל האי נוחות בבית הספר ובתיכון רק על מנת שיהא לי עוד איבר להקליפ עימו)

החלטתי לנסות זאת בעצמי על קיר הטיפוס,חקרתי לעומק את עניין הקופים וגיליתי שקופים נתלים על ענפים שאם היו עוצרים עליהם ליותר מן הדרוש הענפים היו נשברים,בעזרת המומנטום וכוח האינהרציה הקופים מתקדמים והענפים נשארים יציבים,פיתחתי שיטת טיפוס חדשה,קראתי לה מאנקי סטייל.

שיטה זו דוגלת במומנטום,להשתמש בכוח התנופה על מנת להתקדם הלאה-משמע לא להחזיק את האחיזות אלא להתלות עליהם מספיק זמן על מנת להשתמש בתנופה ולהמשיך הלאה לאחיזה הבאה.

החלתי מקפץ לי בין אחיזות ומחזק את הכוח הפליאומטרי שבי.

הגיעה השעה בה הרגשתי כי אני "איש של חורף בין אלפי אנשי ים"(“הקיץ האחרון"מקס גת מור)

וטסתי אל השלג ברחובות.

הגעתי אל קיר הטיפוס באינסברוק"טיבולי"החלתי מתאמן עם הנבחרת יום וליל.

באימוני הבוקר הם הראו לי אימון מיוחד"פלוג סימולציון"בתרגום חופשי:סימולצית טיסה,אימון זה הוא המנקי סטייל שהמצאתי,וכפי שקורה לי לעיתים תכופות לאחרונה,שמחתי והתעצבתי בו זמנית,שמחתי שיש דברים בגו,מעיין אישור כזה שאני יודע מה נכון והתעצבתי כי מישהו כבר חשב על זה קודם.