לכל הרוחות והשדים

זה יהיה פוסט די ארוך.

אז תודה מראש .

ובכל זאת, קוראים נכבדים.

אני לא מספר לכם מה קורה בחיי בדרך כלל, אני משתדל ליצור כאן פלטפורמה אומנותית.

או שמא זה הכל טריק למכור לכם חומר שיווקי בעורמה,רק בלי האריזה התעשיתית.

הנה, חרזתי לכם.

 התחלתי את השנה הזו פצוע, חזרתי מאינסברוק ולא הצלחתי לעבור לגור שם, חלומות התנפצו, כנפיים קוצצו וגידים נקרעו.

חזרתי ארצה בלי זנב אבל עם כמה בעיטות בין הרגליים.

הייתי במקום הכי טוב בעולם למטפס הספורטיבי (זה שמתאמן על פלסטיק) ולא יכלתי לטפס. כמו הבדיחה על הבית יונות וזה שמכבס בלי מכונת כביסה. קריצה קריצה, תמונה שנייה.

(בכל זאת, זה תאטרון פה אי אפשר לדבר גסויות אבל בהחלט אפשר חסויות).

אחרי כמה חודשיים של פיזוטרפיה התחלתי לטפס שוב לאט ובעדינות. עבדתי בבית קפה בתור בריסטה וחלמתי לטפס ברחבי העולם.

עשיתי חושבים, אני והשדים ישבנו, הם מחשבות שליליות ואני משיב במלחמה.

נסעתי לבולדר חיפה, לפגוש את שמעון, ישבנו על אספרסו ונייצ'ר ואלי.

השדים אכלו אור יבש מכפות הידיים.

ביקשתי ממנו לבנות לי תוכנית אימונים.

אחרי שהוא בנה והסביר לי בפרטי פרטים כמה למה ואיך אמרתי לו " אני רוצה שתאמן אותי, בהתחלה חשבתי שאצליח לעקוב אחרי תוכנית לבד אבל אני רוצה להתאמן איתך".

הוא הסכים.

הגדרנו מטרות כמו שעושים בכל תכנית אימונים.

אמרתי לו" אני רוצה לעלות לחצי גמר בוגרים השנה".

הוא שאל :” בולדר או הובלה?”

גמגתי:”אההה...הו...אהה הוב...אהה יש הרבה קירות בולדר בארץ אה? אה...הובלה, אני מוביל".

אמרנו שיהיה קשה, אמרנו שאין 8 בי בארץ, אמרנו שאין 8 בי חדש כל שבוע, אמרנו שאין 8 אי פלוס חדש כל שבוע, אמרנו שאין 7 סי פלוס חדש כל שבוע(השדים הקשיבו ונאנחו בהנאה ) ואז הפסקנו להגיד.

התחלנו לעשות.

אימוני כוח פעמיים בשבוע, היט עם משקל , בולדר עם אלכס חזנוב האיש והרעמה, קמפוס עם וולפגנג גולייך האיש והטייטס, מתח יד אחת עם דני בלישע הבחור והאינטלקט, באמת, טוב נו והשרירים המטורפים הרקולס, גוף משולש, למות! תעשה לי דגל.
אז תודה לאלכס שבא לאבטח אותי גם כשהוא לא טיפס בכלל.

כל שני אני שמעון והשדים עלינו על הרכבת של 4 לחיפה לאימון בבולדר.

בדרך מדברים על התחרויות ועל תכנית האימונים, על פסיכולוגיה ועל יחסות ובכלל על החיים, השדים מתעוררים ונרדמים, תלוי בנושא ואם התגמגמה לי מילה או לא.

החלטתי לבנות שמונה בי בעולימפוס, מסלול צהוב סטייל שארמה רק בארץ השווארמה(השדים אומרים שהחרוז הזה חרוש, אותי הוא מגניב).

הנה הסרטון____https://vimeo.com/56364088 _________ תודה לאח שלי האחד והיחיד שהצליח לצלם סרטון כזה טוב, אני לא אומר לו הרבה אבל הוא הכי מוכשר שהכרתי ואפילו השדים יודעים ושונאים את הסרטון כי הם לא מצולמים שם.

כשבניתי אותו אמרתי לעצמי שאני אצליח לעשות אותו פעמיים ברצף אפ צהוב דאון שחור שש סי אפ צהוב, השדים צחקו בקול רם.

לקחו לי שבועים לא תמימים לחבר אותו. תוך כדי אימוני כוח, אימוני ריצה, וקצת אימוני סבולת. 8 פעמיים בשבוע.

נפצעתי.

השדים קיבלו אותי בשמחה, שמעון לא שמח.

עשיתי פיזוטרפיה וכל יום חשבתי עוד שבוע זה עובר, ככה נמשכו להם חודשים שבהם השדים רקמו עור וגידים כשהעור שלי נהיה חלק האור נהיה חלש והגידים שלי שוב קרועים.

שמעון לא ויתר והחלפתי פיזוטרפיסט שתיקן אותי חיש מהר.

חזרתי לטפס חזק לאט לאט ומהר מהר, מפחד לבלדר.

אימוני ההובלה היו לא סדירים היות ופרטנרים הם מצרך נדיר וצריך להזמין מראש במכולת של המזרח התיכון אחרת אין.

השדים דווקא היו פרטנרים שתמיד מוכנים להיות איתך , לאבטח אותך, להבטיח לך שעדיף לך לא להתאמן, להפסיק עכשיו.

חזרתי גם לבלדר ועונת הבולדרינג התחילה, התחרות הראשונה הייתה בונגה פתח תקווה אני כותב פתח תקווה כי יש להם סניף בתל אביב! , לפני שנמשיך לתחרות עם השדים והתקווה תנו לי לומר תודה לגיא שפיר, שראה אותי ואת הדרך שלי ופתח בפני את הדלת שלו תמיד באותה ברכה, טוב לראות אותך!.

(תודה גם לפרפורמנס רוק שפתחו את שעריהם עבורי ולימים גם אוורסט!)

אם כן , באתי לפתח תקווה בלי תקווה, לא חשבתי שאגיע לקטגוריית העילית וסיימתי את התחרות במקום הראשון. השדים לא אהבו את זה והזכירו לי שיפתח לא בא, שאלכס היה חולה ושדני מוביל .

בתחרות הבאה ברחובות "טיפוס אורבני" לקחתי מקום שני ,אלכס ראשון, יפתח שלישי.

לקראת הגמר הגדול בבולדר חיפה, תנו רגע להגיד מילה על שלושת האלופים האמיתיים שמעון מוטי וגלעד.

הבעלים של בולדר , שקיבלו אותי תמיד יפה ועושים כל שביכולתם לפתח את הענף הזה כי הרי לא בשביל הכסף הם פתחו קיר, באמת.

הגמר הגדול התקרב, בוני המסלולים לאון מאיר וגיא עשו עבודה נפלאה עד כה, נראה שיהיה פיצוץ.

השדים אומרים לי שאם אקח ראשון אז אני לא מרוכז במטרה, הובלה, אם לא אקח ראשון אני כישלון.

לקחתי מקום שלישי.

אימוני סבולת הכוח התחילו במרץ, אובססיה של ספירת צעדים במסלולי התחרויות, כל שבוע דגש אחר , פעם על הרגליים, פעם על כוח האצבעות, פעם על כוח הצביטה.

מרוץ בלתי נגמר ...חיפוש בלתי פוסק אחרי פתרון לבעיית הסבולת הנפוצה והפמפום.

התחלתי לטפס את הצהוב שוב, שוב לקחו לי שבועיים לחבר אותו ואז עוד חודש כדי להצליח גם דאון על השחור שש סי ואז אפ על שבע בי כחול.

אחרי חודשיים הצלחתי את הצהוב אפ, דאון שחור, אפ צהוב כמעט עד הסוף,הייתי מרוצה והשדים אמרו-אמרנו לך שלא תצליח.

כל שבוע חיפשתי לי פרטנרים להובלה, תנו רגע להגיד מילה, נו תנו לי שנייה.

רתם יעקבס שליוותה אותי הרבה מאוד בשנה הזו והאמינה בי לאורך כל הדרך :) ולא פעם הייתה פרטנרית שהסכימה לבנות לי מסלולי אונסייט ולהקדיש מזמנה.

אלון הוד שתמיד שמח לעזור לי ולהקדיש מזמנו רק עבורי!

לדני בלישע כבר נתתי מחמאות גם למאיר אשכנזי, לרונן גולדברג עוד לא, אם הייתי מאמין במלאכים זה היית אתה.

אז תודה לכם!.

בכרוניקה הזו, בערך כאן נכנסת לתמונה בחורה ושמה נטע.

ונטענו שם עץ עם פרחי אהבה

לא לקחנו, רק נתנו.

כמו העץ הנדיב רק ההפך.

עונה התחרויות בחול התקרבה ,  תכננתי נסיעה בת חודשיים לאינסברוק בכדי להתאמן לפני התחרויות -הראשונה בשאמוני, השניה בבריאנסון והשלישית באימסט. כאן נכנסת תודה ענקית לקהילה היהודית באינסברוק ובפרט לתומאס ליפשיץ "ובנית בית וארצה בו".

התאמנתי חזק, מפרטנר לפרטנר, נסיעות לנזר, רגע, תנו שנייה להגיד תודה לעופר בלוטרייך על המסלולים שהוא מבלט ושהוא דוחף את הספורט קדימה ולעופר בלו על הטיפול הפיזוטרפי.

איפה היינו, במערה קסומה בצפון בה עשיתי סטים של סבולת כוח ואז קינחתי באימוני כוח בבולדר חיפה.

שם פגשתי את שמעון וישבנו לעיתים עד חצות ומעבר על התוכנית ,מנצלים כל דקה פנויה בל"וז מנערים את השדים החוצה וגם את הבלוז.

הזמנתי טיסה, היא עוד לא המריאה וכבר נחתה על אליפות ישראל הפתוחה בקריית אונו, השדים אמרו שאם אסע בלי להתחרות יצאתי לוזר ואם אתחרה ואפסיד אקלקל לי את הטיול, אם במקרה אנצח אני לא מרוכז במטרה ועסוק בשטויות.

הזזתי את הטיסה והחלטתי להתחרות.

קונספט חדש, הנוער והבוגרים מתחרים ביחד.

ניצחתי בתחרות, השדים אמרו שהייתי צריך לסיים את המסלול ושבאירופה אין הנחות וגם לא מנוחות.

נסעתי לחול כעבור יומיים ונפרדתי מנטע לחודש של געגועים. ארזתי במזוודה חששות כבדים מהטיסה הקודמת לאינסברוק ובכל זאת השדים לא מצאו מקום בין כל השימניות (מסלולים קשים) שהצלחתי.

לא התחריתי שנתיים בחול, נסעתי לשאמוני ופגשתי את נבחרת בית הלוחם, רגע תנו עוד מילה על רתם יעקבס הנפלאה, מתן ברמן האלוף ודניאל בר-דויד התותח.

התחרינו שם, אני סיימתי 29!

אחיזה מהחצי גמר, לשדים היה מה לומר אבל בנתיים הם שתקו.

כשאני נזכר בשאמוני אני נזכר ביעל דרור, התוזנאית שעזרה לי להוריד במשקל לפני התחרויות, גם לה מגיעה תודה.

אני נזכר גם שכבר הייתי בשאמוני והתחריתי שם לפני שלוש שנים,היה גרוע-תשאלו את השדים הם ישמחו לספר.

כאן מגיעה תודה לעוז סקופ שליווה אותי דרך ארוכה בעבר וגם לולרי קרמר(שהיו איתי בשאמוני) שמתחרה בבולדר בוגרים ועוברת דרך קשה!, משיגה הישגים תקדימיים.

אז הייתי בעיירת סקי בהרים ושמרתי על דיאטה נוקשה, ארוחה אחת יותר מדי ויצאתי לריצה של שעה, השדים מאוד אוהבים דיאטה.

אחרי התחרות נבחרת בית הלוחם עזבה ונשארתי בשאמוני לבד, מחזר אחרי הנבחרת האוסטרית, טיפסתי איתם ועם מגנוס הנורווגי.

נסענו יחד לבריאנסון, בטכניקל מיטינגס הבטיחו לכל מתחרה שעולה לחצי גמר קוראסון.

אפילו השדים הסכימו- אם תעלה תקבל.

סיימתי את התחרות 31, 26 עולים לחצי גמר, השדים שמחו לקבל אותי ולא את הקוראסון.

שוב, שתי אחיזות מהחצי גמר.

חזרתי לאינסברוק להתאמן, פגשתי שם את נטע אחרי חודש קשה, וגם את יפתח התותח!, רגע תנו מילה על חבר שעובד קשה ביותר ומשיג הישגים מטורפים בעולם!.

התאמנו ביחד עד לתחרות שלהם, הם השיגו הישגים מרשימים! יפתח לקח מקום שלישי באליפות אירופה לנוער! נטע לקחה שישית! יובל שמלה העפיל לגמר ולקח שמיני!. שלומית יוסי ויעל ייצגו אותנו בכבוד והראו שהם שייכים לתחרות הזו ומקומם שם!.

הנבחרת עזבה, יוסי נשאר לטפס איתי, החלטתי לדרוך על הגז, סוף סוף יש לי פרטנר קבוע ואני לא צריך לרדוף אחרי האוסטרים בשביל אבטוח אחד או שניים או אימון אפדאונים של שעתיים.

אז מילה על יוסי תנו מילה נו.

תודה שהיית פרטנר מעולה!.

אז לחצתי על הגז הכי חזק שאפשר , כשהמנוע עשה רעש השדים שמחו, גם כשהוא התפוצץ ונכנסתי לאימון יתר.

הגעתי למצב בו המדרגות בכניסה לקיר הן לפחות 8 אי ולקום מהמיטה היה 7 אי.ירדתי עוד במשקל.

לא הצלחתי לנשום והתרופות לאסטמה לא ממש פתרו את זה, השדים לא הודו שהם אשמים, אז גררתי את עצמי לאימסט והתחריתי בתחרות האחרונה כשכל מה שאני רוצה הוא לישון, בתחרות הזאת היינו רק אני והשדים אולי היו רק השדים.

עליתי ראשון על המסלול הראשון וסיימתי את התחרות כמעט אחרון.

באותה תקופה יפתח לוקח פודיום וגם אלכס, השדים שמחים שאני אחרון ואני שמח בשביל אלכס ויפתח. ובכל זאת השורה הזו היא מבין העצובות שכתבתי.

חזרתי לארץ.

אחרי כמה פגישות עם נטע, וכמה עם שמעון המצב השתפר והתחלתי לחזור לעצמי.

הכסף מבית הקפה נגמר.

עכשיו תנו פסקה. באמא שלכם תנו פסקה.

אמא:

בלעדייך כלום לא היה קורה.

כן גם כל הלידה ונאום הבר מצווה וכו' אבל גם בעניינינו.

זאת אמא שלי שנתנה לי " גב" אחרי שאני ושמעון שלחנו את כל מכתבי המלגה שרק יכולנו ומכולם קיבלנו את אותה תשובה " קודם הישגים אחר כך תקציב", אף על פי שענינו להם שבשביל הישגים צריך תקציב אף אחד לא שמע אותנו, חוץ מאמא שאמרה"תסע, יהיה מאיפה, תסע"

ואני יודע שאין מאיפה. והשדים חיים על האין הזה.

בלעדייך לא הייתי חולם, בעצם בלעדייך עדיין הייתי חולם על לטפס ברחבי העולם אך בזכותך ורק בזכותך...המשך יבוא.

אז נגמר הכסף, אין מוטיבציה, השדים חוגגים, מי שטוב לו ושמח כף ימחא.

השדים כבר דיברו בהגיון.

הנוער קיבל תקציב יפה ובצדק!

ואתה, אתה עשית את שלך, ניסית, שלום...ביי. לא מעניין אותנו "קרוב" לא מעניין אותנו " אחיזה מהחצי גמר".

אז נטע והשדים נלחמו, אני נקלעתי באמצע, היא די אלופה שתדעו, זוכרים את התחרות באונו? אז היא לקחה ראשון, היא ושמעון הכניעו אותם.

החלטתי לטוס לבלגיה להתחרות, השדים קצת סתמו.

ואז חליתי בשפעת לפני הנסיעה ורציתי לבטל את הטיסה ולנסוע רק לרוסיה במקום ,שתערך שבוע אחרי בלגיה.

שמעון אמר לי תסע לשתי התחרויות. אמא נתנה לי להחליט.

אספתי את כל מה שהיה לי וטסתי.

הגעתי לשם והקיר נראה מדהים, המסלולים בסגנון שלי, אחיזות שאני מכיר, כיף חיים.

השדים לא אהבו את זה, סתמתי להם את הפה, חרקתי שיניים ועליתי על המסלול הראשון, נפלתי עם ידיים קפואות ותירוצים חמימים לשדים רעבים.

על השני עשיתי טעות.

סיימתי את התחרות 40.

נשארתי בחדר יומיים, אני והשדים, כשנמאס לי מהם קראתי בספרים שלי, גמרתי שניים, אחר כך כתבתי קצת וכל שאר הזמן רק השד יודע מה קרה שם.

שמעון אמר שזו הכנה טובה לרוסיה, השדים צחקו בקול רם ואני רק הסכמתי איתו מחוסר ברירה, שהשדים לא ידעו שנכנעתי, שהוא לא ידע שהשדים מנצחים.

אז ככה ישבתי שעתיים לפני הטיסה לרוסיה עם כאב בגרון, עייפות ושדים.

אמא יושבת איתי לשולחן אחרי שהכינה "מרק עוף פרבנטטיבי" ונותנת לי צלחת.

היא אומרת אל תסע.

אני דוחף את הצלחת ונחנק קצת.

היא אומרת "תסע"

אני הולך לחדר להתייעץ עם השדים.(הם אומרים אם לא תסע זה בגלל שהלכת להפרד מנטע החולה בשפעת למרות ההמלצות של כולם בכוונה כדי שיהיה לך תירוץ)

אמא שואלת מה שלומי.

אני מתקשר לשמעון להגיד שאני לא מרגיש טוב.

השדים בשמיים.

אני יושב עם אמא בסלון וממשיך לאכול מרק, המזוודה ארוזה אבל לא כל כך. בא לי ללכת לישון ולא לקום, השדים אומרים שאם אני אסע לחול ילך לי גרוע ואז אומרים אז תסע !.

כאן נשברתי, הם ניצחו.

הם לא שמרו עליי, הם לא אמרו אם תסע ילך לך גרוע ואם לא תסע אז אתה גם גרוע, את זה ידעתי לבד.

הם אמרו לי תסע לנו יהיה מאוד נחמד שם.

קמתי מהשולחן והלכתי למתח, עשיתי שני מתח יד אחת בכל יד ואמרתי לאמא,” אני נוסע, כשאני חולה אני לא יכול אפילו להסתכל על המתח".

ארזתי הכל וכאב ראש התחיל לי, השדים הזכירו לי שלפני השיחה עם שמעון לקחתי אקמול ובגלל זה יכלתי לעשות מתח וילך לי גרוע.

אחרי טיסה של 12 שעות ואותן שאלות "אתה טס לבד?" אני עונה כן. השדים עונים לא.הגעתי לרוסיה ישנתי שעתיים והלכתי לטכניקל מיטינגס.

אני עולה עשירי.

התקשרתי לשמעון.

רגע.

תנו מילה, תנו משפט, תנו פסקה על שמעון בארי,

שלקח ציפור פצועה ותיקן לה את הכנפיים, לא פעם ולא פעמיים.

תודה, בלעדייך זה לא היה קורה.כשאתה בשטח השדים במתח.

הלכתי לישון וקמתי לתחרות, חזרתי לתפריט של יעל לפני תחרות ואכלתי רק לחם לבן וריבה.

הגעתי לקיר ונזכרתי ששכחתי את הסטארט ליסט, השדים אומרים " לא נזכרת, שכחת!”.

בין המסלול הראשון שבו לא מיציתי את היכולת שלי לגמרי למסלול השני, יצא לי לחשוב קצת והבנתי שעל הקיר לשדים האלה יש שם, צורה, על הקיר הם מוחשיים, על הקיר אני יכול לנצח אותם. אני יכול לראות איך השד אומר לי שאני אפול ואני מוכיח לו אחרת.

אני נלחם בשדים של עצמי לא באחרים.

טיפסתי את המסלול השני טוב, הגעתי למיצוי ולא נפלתי בגלל טעות או בגלל שד.

עליתי לחצי הגמר ממוקם21.

השדים אמרו שזו תחרות קטנה יחסית ואין ממה להתלהב.

אני יודע שיש ממה להתלהב והחצי גמר הזה יכל לחמוק לי באותה קלות שבה שאר חצאי הגמר חמקו לי מבין האצבעות.

השדים אמרו שאני צריך להוכיח את עצמי בחצי גמר ולשפר את המקום שלי.

אני אמרתי לעצמי לפחות תהנה.

בחצי גמר טיפסתי לא רע אך לא מיציתי את היכולת שלי, סיימתי את התחרות ממוקם 23 בעולם.

אז עוד תודה אחת לדייויד שלו. הוא יודע על מה וזה מספיק.

ועוד תודה לרביד סביל.

ותודה ללפידות ו 3^rd rock שבחרו לתת חסות לבחור עם שדים שחושב שהם באמת הכי טובים שיש.

עוד לא נגמרה העונה, יש עוד ארבע תחרויות . עד כה התחריתי בכל הסבב הנ"ל.
בעוד פחות מחודש יהיו שתי תחרויות בסין וקוריאה, לצערי  לא אשתתף מטעמים כלכליים.
בנובמבר אני מתכוון לנסוע לשתי התחרויות האחרונות של העונה בצרפת וסלובניה.

דביק לכם התודות? אני יכול להחליף את הכל בתלונות אך תנו לי רגע, לכל השדים והרוחות,
להודות.